אני נציג המלש"בים של כתף את כתף.

חנניה לא מדבר על המלש"בים. ייקח לי דקה.

אני לא מייצג את כתף אל כתף.

אני נציג המלש"בים. זה אגף שונה לגמרי. ייקח לי דקה.

זה ייקח לי דקה ואני מודה שאתה נותן לי לדבר בכל זאת. יש שני מלש"בים שלא קשורים לארגון שלי.

בועז.

אתה חוזר על הבדיחות.

שלום. תודה לכל הדוברים ולכל מי שיושב כאן. אני בא בשם המלש"בים של מדינת ישראל. אני בן 19 מאלון שבות. נתעלם מזה שאני מהציונות הדתית. אני אגע בסעיף המטרה כי אין פה שום התייחסות לצורכי צה"ל. אני לא צה"ל. עוד כמה חודשים בינואר אני מתגייס ואהיה צה"ל ולא אוכל להתבטא. אני לא מתיימר לייצג מיעוט אלא אני מתיימר לייצג את החברה הכללית בישראל בגילי אבל אנחנו לא נספיק כמו שהמילואימניקים לא הספיקו וכמו הסדירניקים לא מספיקים. זו לא נבואת זעם, זו המציאות. לפני שנתיים כששלחתם את אח שלי למילואים אף אחד לא הבטיח לו שהוא יחזור. כמו שאמרת אני מכתף אל כתף אז הינה שניים מתוך ארבעת מייסדי הארגון כמעט שלא חזרו. חנניה נפצע קשה ביציאה ממילואים ושחר נפצע ב-7 באוקטובר באופן קשה והם חזרו למילואים. הם חזרו כי אין מספיק סד"כ. אנחנו, מחזור הגיוס הקרוב ומחזור הגיוס שאחריו לא נספק את הסד"כ המתאים. לפני כמעט שמונה עשורים ביום האחרון של שנת 1948 נתן אלתרמן כותב את אחד מן הגח"ל: ונראהו זוחל, או כורע, או עומד עם צלחת בתור, ונדע כי בלי בית ורע קר ללחום את מלחמת הדור. זה באמת קר, כואב ומייגע ללחום את מלחמת הדור. לא שחוויתי על בשרי אבל סיפרו לי. אנחנו נילחם אותה. אנחנו נעמוד מתי שיקראו לנו מבלי שיצטרכו לקרוא עוד פעם. נעמוד בבקו"ם בגאווה ונלבש את מדי הזית ובראש מורם ניכנס לקרב. אנחנו נספיק. אנחנו לא נספיק לבד. הדרישה היא לא לשנות סעיף או שורה בחוק. הדרישה היא שהחוק יבוא ממקום שמקדם גיוס ומקדם ציונות. ציונות היא צבא חזק עם סד"כ. זו הדרישה שלנו. אלה שבעוד כמה חודשים יהיו בצבא ויחוו על בשרם את החוסר הזה. הדרישה שלנו היא שתתנו לנו גב. תודה.